דעה _ נבואת הנאמר בתורה 

"ותפקחנה עיני שניהם וידעו..."

אומנם זכינו לראות ולדעת, אבל עדין רב הנסתר על הגלוי, הן על העבר, הן על ההווה, והן על העתיד.
בעבר ניסו חכמינו להבין את העבר, והנביאים ניסו לראות את העתיד, וגם למרות התקדמות הטכנולוגיה, לא יכולים בני האדם לדעת ולהבין את כל המתרחש התרחש או יתרחש.
הטכנולוגיה המפותחת אינה מראה לאדם את כל מאווי ליבו.

איזהו חכם? הרואה את הנולד.
האדם הראשון לאחר שראה... ידע גם את אשתו... וראה את הנולד.
גם הדורות הבאים ידעו... וראו את הנולד להם, כפי שמסופר
בפרשת בראשית.
פעמים רבות בעבר ניסו חכמינו להבין את הנסתר על העבר
בצורות שונות כמו:
1. נוטריקון (ראשי תיבות).
2. גימטרייה.
3. הסבר דבר מתוך דבר.

אבל טמון במקרא עוד שיטה נסתרת השמורה רק לאחרית הימים, לעת צרה, מסתבר שהגיע זמנה.
נקווה שב"ה נדע להשתמש בשיטה זו כראוי...
ובכן סוד השיטה הוא ב"שפה" כפי שנרמז בבראשית:
"הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב"
אבל יותר נכון מרכיביה של השפה, המילה... צירופי אותיות.
נראה, ב"ה, שניתן היה לנבא דברים מהמקרא ואף מימינו על ידי שילוב של המרכיבים המתאימים (שנלמד), למרקם הנבואה.
על מנת לנבא צריך לצרף מספר מרכיבים יחד למעין צמה רוחנית.
ככל שמשתמשים במרכיבים רבים יותר ובצורה הנכונה בלבד, ניתן לרקום נבואה טובה יותר. המרכיבים מחולקים למרכיבים מילוליים על סמך אותיות ולמרכיבים מעשיים לפי פעולות האדם או שפיטת הפעולה. (כל מרכיב יוגדר בצורה שונה וייחודית).

המרכיבים הם:

א. "נבואה לזמן קצר מאוד" :
צרוף אותיות במילה אחת, יחזור על עצמו במילים הקרובות.
ב. "נבואה לזמן קצר" :
מילה מסוימת תחזור על עצמה במשפטים הקרובים.
ג. "נבואה לטווח ארוך" :
צרוף מילים מסוים יחזור על עצמו במשפטים מאוחרים יותר.
ד. נושא השיחה לטווח קרוב מאוד.
החלפת האותיות לאותיות המקבילות או החלפת המילה למילה נרדפת.
ה. נושא השיחה לטווח קרוב.
ו. נושא השיחה לטווח רחוק.
ז. לפעמים יש צורך להפוך את אותיות המילה.
ח. לפעמים הופכים מילה למילה אחרת זהה.
ט. מידה כנגד מידה.
י. עבירה גוררת עבירה. שימוש באותם האותיות.
יא. מצווה גוררת מצווה. שימוש באותם האותיות.
יב. תוצאה מילולית לפי המעשה.
יג. נבואה לפי "מוטיב חוזר".
יד. שימוש בלשון נופל על לשון. (מעין שרשור לשוני, בו יופיע
במשפט, שורש מילה מסוימת, כשהוא ממומש במובניו הרבים).
טו. שימוש בתרתיי משמע.

שילוב המרכיבים האלה כפתיל, יהווה תשובה לצופן שאליו אנו מעוניינים לחתור.
והרי זה כמו הצעצוע "קובייה הונגרית". על ידי הסיבובים הנכונים של חלקי הקובייה ובזמן הנכון, נוכל ליצור מטרה נפלאה.
בהמשך נראה דוגמאות רבות, ואז נוכל להבין את השיטה בצורה יותר טובה.
דוגמא ליכולת הניבוי נמצא בספר יונה.
היה ניתן לדעת שיונה יתקל במהלך חייו במושגים משמו, כמו:
אוניה, לוויתן, קיקיון, נינווה, נבואה.


עיסוקנו - הבורא.
לכן, מן הסתם, כל היקום מתנהל סביבו או סביב שמו: בורא (בר).
בראשית - ברא - בר - פר - שור - תור.

התורה מתחילה באותיות "בר": בראשית, ולאחר מכן מילה שונה במשמעותה אבל מתחילה גם באותיות "בר": ברא.
מסתבר שכל הבריאה תנוהל באותיות אלה. כמו, ערב - בוקר.
ראש האבות יהיה אברהם, והוא יאלץ לבצע פעולת הליכה ומעבר שתיתן לו שם נוסף בעל אותם האותיות: עברי.
גם נינו, יוסף, יאלץ לבצע פעולת מעבר שתקנה לו את השם "עברי", ואף יבצע פעולה מאותיות "בר": העברי יצבור בר.
כיוון שהשם עניו, הוא, כאמור, מסתיר את חוכמתו ולעיתים מחליף אותיות, ולכן ב = פ כלומר, בר = פר, ולכן האדם ייברא מהעפר, מן האדמה, והוא יצווה על "פרו ורבו" וייעשה: "מדבר".
כיוון ש: בר = פר = שור לכן גם אשת אברהם תהיה שרה (שור), ונכדה יאלץ לבצע פעולה שתקנה לו את השם "ישראל".
עם ישראל יתקל במושגים באותיות הבורא, "בר", "פר", ולכן יאלצו להיפגש עם פר-עה שיעביד בפרך את העברים שיפרו וירבו.
אבל הם גם ייחלצו תוך שימוש באותיות אלה. פרעה ייענש דווקא במכות מאותיות אלה, כמו: צפרדע, ערוב, דבר, ברד, ארבה, בכורות. (גם בשאר מופיע "בר" ונראה זאת בהמשך). בהמשך, העברים ייצאו למדבר, יקבלו את התורה (תורא=פר=בר), והשם ידבר איתם, וידבר מהם ותחתיהם במדבר....
גם כל הקירבה לשם תהיה מורכבת מאותיות: בר - פר :
פרה אדומה, כפתור ופרח, כרוב, קורבן, כרכוב, כפורת, פרוכת, ועוד.
(פרט לשימוש באותיות "השם": שמן למאור, בשמים לשמן המשחה ולקטורת הסמים, אבני שוהם, ואבני מילואים...).

ובכן, על ידי השימוש באותיות בר-פר נוכל לחזות את מהלך התורה,
בין היתר, כמו: שרה-ישראל-שור-אפרים, עד לימות המשיח...